פסק-דין בתיק תא"ח 47358-10-12

לפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת לפינוי נכס - דירת מגורים שהינה בבעלות התובע ואשר הושכרה לידי הנתבעת ובן זוגה במסגרת הסכם שכירות.

הנתבעת הודיעה, כי פינתה את הנכס בטרם מועד הדיון ומשכך, ביהמ"ש נתן החלטה לפיה, אין עוד כל טעם בקיום הדיון שנקבע וממילא בוטל מועד הדיון.

נוכח המחלוקות בין הצדדים לעניין שאלת גובה ההוצאות שיש לפסוק במקרה כגון דא, הוריתי לב"כ הצדדים לסכם טענותיהם לעניין זה בלבד בכתב ופסק הדין ניתן לאחר עיון בטענות הצדדים , בשאלת גובה ההוצאות בלבד שיש לפסוק לטובת התובע, לאחר שסעד הפינוי בוצע על ידי הנתבעת במועד שהינו מאוחר למועד הגשת התביעה שלפני.

לטענת התובע, הנתבעת מימשה את האופציה שניתנה לה ולבן זוגה להארכת תקופת הסכם השכירות, בעוד שבן זוגה מסר הודעה לתובע בכתב לפיה אין בכוונתו לממש את האופציה וכי הינו עוזב את הדירה מבלי להתחייב בשמו ו/או בשם הנתבעת.

משהנתבעת לא יכלה לעמוד בתשלומי שכר הדירה השוטפים, הודיע לה התובע על כך שהיא מפרה את ההסכם ודרש ממנה לפנות את הנכס בהקדם. הנתבעת הפנתה את התובע לבן זוגה שעזב את הנכס, בעקבות סכסוך שפרץ בין השניים והתובע מצדו ביקש שלא להתערב במערכת היחסים בין בני הזוג שיחסיהם עלו על שירטון ובמסגרת הליכי גירושין בין השניים החלו מאשימים ומפנים אצבע מאשימה זה כלפי משנהו.

לטענת התובע, לא הייתה כל הסכמה בין הצדדים באשר למועד הפינוי וכל שחר אין לה לטענת הנתבעת באשר להסכמה כלשהי בין הצדדים במציאות שבה מצא עצמו התובע "בן ערובה" לריב בין בני הזוג מבלי שהנתבעת שהמשיכה להתגורר בנכס מקיימת את חלקה בהסכם ומפרה אותו הרגל גסה, לרבות בעניין פינוי הנכס שנעשה מבלי שהנתבעת הודיעה אודות המועד אלא בדיעבד בלבד.

משלא הותירה הנתבעת בידי התובע כל ברירה ולא נאותה לפנות הנכס בהסכמה, פנה התובע בתביעה לפינוי הנכס בהתאם לחוק וממילא נאלץ לשלם הוצאות בגין ניהול ההליך ושכ"ט עו"ד, אותו מבקש כעת מביהמ"ש לפסוק לו כחלק מהנזק והפיצוי המגיע לו בעטיה של הנתבעת.

הנתבעת מצידה העלתה טענות רבות, בין היתר, בקשר לכך שהתובע חבר יחדיו עם בן זוגה לשעבר לפנות אותה מהדירה בניגוד להחלטת ביהמ"ש למשפחה לפיה מוטלת על בן זוגה החובה לשאת במלוא התשלומים החלים על שכירות הנכס על ידי הנתבעת, כחלק ממסע נקמה והתעמרות של בן זוגה לשעבר בנתבעת.

בהעדר מחלוקת בין הצדדים באשר לפינוי הנכס, נשוא כתב התביעה, על ידי הנתבעת, בטרם התקיים דיון בתביעת הפינוי שהגיש התובע, נותרה להכרעה שאלת ההוצאות שיש לפסוק לטובת התובע אם בכלל. בעוד שהנתבעת טוענת, כי הפינוי נעשה בהסכמה ומשכך, לא היה כל טעם בהגשת התביעה אלא כדי לזכות בהוצאות, טוען התובע, כי לא היה מנוס מהגשת התביעה ואין בפינוי הנכס כדי לגרוע מזכותו של התובע לקבל פיצוי הולם לצורך השגת סעד כדין, בהתאם לסכומים הריאליים שנאלץ התובע לשלם לב"כ ובהתאם לפסיקה אליה הפנה התובע.

לא יכולה להיות מחלוקת לפיה, טענות הנתבעת כנגד בן זוגה לשעבר שנטש את הנכס והותיר אותה מבלי לשלם את שכר הדירה, בניגוד להחלטת ביהמ"ש המוסמך, מקומן בביהמ"ש לענייני משפחה באשר התובע איננו צד לסכסוך ואין בהחלטת ביהמ"ש המוסמך משום חיוב של התובע להמשיך ולהשכיר את הנכס לנתבעת, גם כאשר בן זוגה איננו משלם את דמי השכירות והתשלומים השוטפים לרשויות ואם לטענת הנתבעת, בן זוגה גרם לה לנזקים, כתוצאה מהפרת החלטת ביהמ"ש , עליה להגיש בקשה מתאימה והיא תידון על ידי הערכאה המתאימה.

בבוא ביהמ"ש לפסוק לטובת צד להליך הוצאות בגין ניהול ההליך שנאלץ אותו צד לנהל, עליו לקחת בחשבון את המועד שבו הודיע בעל הדין, כי זה למעשה התייתר ואת האינטרסים של הצדדים להליך ושל ציבור המתדיינים לחסוך בזמן שיפוטי ובצורך להכריע בסכסוך לגופו במתן פסק דין , להבדיל מהסדרי פשרה כמו גם חזרה של צד מניהול ההליך לאחר קיומו של הסעד המבוקש, ככל שהדבר נעשה במועד מוקדם יותר כך תהא השפעה על גובה ושיעור ההוצאות שביהמ"ש ייטה להשית על אותו צד, במטרה לעודד צד להליך שלא לנהל אותו עד תום אלא לחסוך בזמן שיפוטי יקר.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כאמור לעיל, בשים לב למועד שבו הודיעה הנתבעת כי היא פינתה את הנכס, לפני מועד הדיון לגופו ולאחר שהוגשה התביעה, דומה כי יהא זה ראוי וצודק לפסוק לטובת התובע הוצאות ניהול ההליך, תוך התחשבות בעניין גובה ושיעור ההוצאות בכך שנחסך זמן שיפוטי בסכום כולל של 4,000 ש"ח + מע"מ.

סכום זה תשלם הנתבעת לידי התובע תוך 30 יום מקבלת עותק פסק הדין שיישלח על ידי המזכירות לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

מעבר לסכום זה אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.       

ניתן היום,  כ"ד טבת תשע"ג, 06 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: